מה הופך יין לכשר?
היין הוא משקה בעל התייחסות שונה מבחינת כשרות מכל שאר המשקאות.
כל משקה אחר, כל עוד אינו מכיל רכיבים לא כשרים, נחשב לכשר. לעומת זאת, כשרות היין תלויה גם בדרך הכנתו בעיקר בזהותו של מי שהכין את היין.
למה יין שונה מכל משקה אחר?
היין היה ועדיין בעל תפקיד פולחני במספר דתות וביניהן הנצרות והיהדות.
כבר מימי המקרא, היה היין חלק מעבודת המשכן ובית המקדש והיה אף משמש למלאכת הקרבת הקורבנות.
בתקופת חז"ל הפך היין והקידוש לאלמנט מרכזי לציון הגים ומועדים. בעם ישראל
גם בנצרות תפס היין מקום מרכזי שהידוע בהם הוא מנהג האכילה הסמלי של הלחם ושתיית היין הנערך בתפילת יום ראשון.
דווקא ההתחרות המחריפה בין היהדות לנצרות ותהליך המרת דת של יהודים לדת הנוצרית שצברה פופולאריות הולכת וגוברת, גרמה להקמת גדרות וחומות שנועדו להרחיק יהודים מהפולחן הנוצרי וממנהגיו.
לכן נוצר איסור ליהודי לשתות או להשתמש ביין שיש סיכוי שנועד לצורכי פולחן לא יהודי.
כבר במשנה נאמר
אלו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה: היין...
— מסכת עבודה זרה, פרק ב', משנה ג'
בתקופה התנאים (מאה 2-4) הורחב האיסור מיין נסך גם ל"סתם יינם" יין של נוכרי אפילו ללא שום קשר לפולחן דתי. וההסבר "על יינן משום בנותיהן" איסור שתיית יין הנוכרי מטרתו ליצור חייץ בין יהודים ללא יהודים מחשש ששתיית יין תייצר קרבה בין אישית שבסופה ייתכן ויגיעו לנישואי תערובת.
בשלב מאוחר יותר הורחב האיסור גם ליין שנגע בו יהודי מומר וגם זה כסנקציה להרחקת המומרים והמשומדים מקהל ישראל. חכמים כללו באיסור זה גם יהודים שהם מחללי שבת בפרהסיה.
לפיכך השתרש נוהג שלפיו בתהליך הייצור של היין אסור מגע כלשהוא של גוי , מומר ואפילו יהודי שאינו שומר שבת.
נגיעה שכזאת לפי הגישה ההלכתית המחמירה, הופכת את היין . אפילו אם יוצר על ידי יהודים בכפוף לכל כללי הלכות הכשרות ליין לא כשר.
חוקי הכשרות המחמירים הללו עוררו לא מעט התנגדות בקרב בעלי יקבים אשר לא היו שומרי מצוות אבל עדיין רצו שיינותיהם יהיו כשרים. הם מצאו את עצמם בעלי בית שאסור להם לגעת בתוצרתם שלהם.
העובדה שכ 50% ממכירות היין בישראל נעשות לפני החגים מספיק שאפילו רק אחד מבני המשפחה מקפיד על כשרות הפוטנציאל השיווקי של יינות לא כשרים בישראל הוא נמוך משמעותית משל אלו הכשרים .
מן העבר השני, חוקי כשרות היין היוו את היתרון התחרותי שאפשר את הקמת תעשיית היין הישראלית המודרנית שהייתה ראשיתה של התעשייה הישראלית הכללית של היום.
הקהילות היהודיות ברחבי העולם שנזקקו מאז ומעולם ליין כשר, היוו שווקים כמעט שבויים לתעשיית היין הישראלית.
מטריית ההגנה של הכשרות אפשרה לתעשיית היין הישראלית הצעירה להתמודד עם תעשיות יין בינלאומיות מתוחכמות וותיקות בהרבה.
התקן הישראלי
תקן ישראלי 1318, העוסק ביין, בגרסתו ממאי 1988 ובגרסה שהחליפה אותו באוגוסט 2019, מחייב לציין על התווית של יין שאינו כשר את המילים "לא כשר"
עם זאת בשנים האחרונות ובמסגרת רפורמת הכשרות החלו לקום ארגוני כשרות אלטרנטיביים לארגון הכשרות של הרבנות הראשית, ארגונים פתוחים וליברליים יותר כמו ארגון רבני צוהר אשר מקפידים דווקא על מילוי המצוות התלויות בארץ כגון: עורלה, שמיטה, תרומות ומעשרות ועוסקים פחות באורח החיים של מנהליי ועובדי היקב.
לסיכום כשרות היין הוא נושא מורכב שדווקא חשיבותו של היין המשך הדורות וסגולותיו כמעורר שמחה וקירבה גרמו לכך שההלכות הקשורות בכשרותו של היין הפכו קדות ומחמירות.
עם זאת בשנים האחרונות מתחילה להווצר סביבה הלכתית מקלה וגמישה יותר בעיקר על בסיס הקביעה שיהודי שאינו שומר שבת איננו בגדר מומר או משומד אלא סתם יהודי שאינו שומר שבת.