היין בולט כמשקה ייחודי שזוכה למעמד מיוחד
שלושת הדתות המוניסטיות מתייחסות אליו בכובד ראש מובהק היהדות הכניסה את היין כמעט לכל הטקסים הדתיים והגדילה להפוך את שתיית היין כמצווה של ממש בשבת חג פסח וכמובן בפורים.
הנצרות גם היא קידשה את היין והפכה אותו לביטוי גשמי לדמו של ישו - שתיית היין הפכה לחלק מהמיסה הנוצרית והיא בעלת ממד רוחני נעלה.
האיסלאם לעומת זאת כתגובת נגד בחר לאסור על שתיית יין באופן גורף נשאלת השאלה מה יש ביין שאף אחד לא נשאר אדיש אליו. כנראה שהסיבה נעוצה בכך שהיין מלווה את האנושות כבר מראשית המהפכה החקלאית ואולי אפילו קודם. אנו נתקלים ביין כבר בספר בראשית בתנ"ך כאשר נוח באחד מצעדיו הראשונים לאחר המבול, נוטע כרם ענבים עושה יין ומשתכר בפעם הבאה אנו נתקלים בבנות לוט המשקות את אביהן לשוכרה וזה על מנת שיוכלו לשכב עמו ומכך קיבלנו את הביטוי "שיכור כלוט"
מעבר להיותו של היין מלווה עתיק יומין של האנושות, היין הוא משקה בעל מורכבות גדולה שלא כמו משקאות אלכוהוליים רבים, ישנם מאות ואלי אלפי סוגי יין שונים כאשר כל סוג וסוג בעל טעם וארומה ייחודיים לו. לכן, ישנם לא מעט יקבים המקפידים לייצר יין מכל חלקת כרם בנפרד. למרות שלעיתים מדובר בדיוק באותו אקלים ובאותו אזור, עדיין לא דומה יין מחלקה אחת למשנה. היין מבטא יותר מכל משקה או מוצר חקלאי אחר את כלל מרכבי הסביבה הייחודיי של בית גידולו , רוב שותי היין מתייחסים לכל שנת בציר באפן מיוחד..
המורכבות הזאת יוצרת עניין גיוון ומסע מתמיד של גילוי ומסתורין - מה שכמעט ולא קיים בשום משקה אחר.
לחיים